ג'יימס בונד, סוכן חשאי
ג'יימס בונד, סוכן חשאי
לובש חליפה ועונד שעון אומגה
כמה משעמם לו.
יש לו רשיון להרוג,
אבל כמה זה כבר קורה?
במחלקה הראשונה של חברות התעופה
עוד לפני הקיצוצים
עדיין, הטיסות המרובות עוברות באותו קצב.
גם ג'יימס בונד עומד בתור בביקורת הדרכונים,
משקר שארז לבד.
בין גיחה לגיחה, בין מבצע למבצע,
בעצם רוב הזמן הוא בחדר המלון.
במדינה האקזוטית, מעטים הערוצים דוברי האנגלית.
ג'יימס בונד והשומר בחניון דומים.
שניהם הרי בעסקי הבטחון
ושניהם נשטפים בטיפי טיפין ההשתנות של חדשות היום.
ברשת ב' בטרנזיסטור,
וב-CNN, עטוף בחלוק יוקרתי.
מאת
יעל
24 ביוני, 2010 @ 22:05
(-:
אהבתי
אולי זה לא כל כך זוהר להיות ג'יימס בונד,
אבל כמה זיונים משיג המאבטח? והוא עוד בטח רוסי, או אתיופית.
וכשהוא עומד בתור בביקורת הדרכונים, אני בטוחה שבדרכון המזויף שלו לעולם לא נרמז שהוא ערבי.
אז החיים שלו די נעימים.
בהשוואה, כמובן.
מאת
אתון עיוורת
26 ביוני, 2010 @ 16:48
איזה יופי של שיר.
מאת
קוראים לי איציק
28 ביוני, 2010 @ 15:44
שיר מדליק!
הזכיר לי קצת בי-סייד של פלסיבו שביקרו כאן לא מזמן, miss moneypenny
http://www.azlyrics.com/lyrics/placebo/missmoneypenny.html
אפשר להיות הראשון שמלחין?
מאת
Kedorlaomer
28 ביוני, 2010 @ 16:52
איציק – בשמחה! שלח לי את התוצאות!
מאת ג’יימס בונד, סוכן חשאי | חדר 404 • הבלוג של עידו קינן
28 ביוני, 2010 @ 18:38
[...] גוטמן כותב את הבלוג “קורות ממלכת עילם” באינטרנט, שם פורסם הפוסט במקור 28.06.2010 / 17:00 | בנושאים [...]
מאת
רותי
29 ביוני, 2010 @ 17:13
בדיוק אתמול ראיתי לראשונה את ד"ר נו, והתחלחלתי עד עמקי נשמתי מהסצינה שבה אורסולה אנדרס מספרת לבונד על האונס שעברה ("הוא בא אליי הביתה ואתה יודע איך זה… שרטתי לו את הפנים אבל הוא היה חזק ממני") והדבר היחידי שמפריע לו בסיפור הוא שהיא נקמה באנס ("אל תהפכי את זה להרגל").
ככה שכרגע אין לי יותר מדי סנטימנטים לבונד המסכן.
Nice try, though
כתבת ממש יפה.
מאת
Kedorlaomer
29 ביוני, 2010 @ 17:48
רותי ,קורים דברים מוזרים כשאנחנו רואים סרטים נוסטלגים – הצייטגייסט לפעמים מפתיע אותנו, לטובה או לרעה. דבר דומה קרה לי כשראיתי את מרי פופינס לא מזמן…