היינליין, בציטוט שחביב על חברי NRA, אמר פעם ש"חברה חמושה היא חברה מנומסת". הבעיה של היינליין, כמו גם של איין רנד ועוד כל מני אידיאולוגים חלקלקים כאלה, היא שהם כותבים כל כך טוב, שיש אנשים שממשיכים לצטט ולהאמין שהרעיונות שלהם עובדים גם מחוץ לסיפורים. 
כל מי שמכיר אותי אישית מגיע לשלב שבו, במבוכה קלה, הוא שואל אותי מה זה הדבר הפאלי הזה שמחובר למחזיק המפתחות שלי. ההסבר שמדובר בדילדו לשעת חירום התקבל, באופן מפתיע, על ידי גברים, אך האישה הראשונה שסיפרתי לה את זה הרימה גבה, והפטירה "זה די קטן, אתה יודע.". אני מתאמן בארניס, אמנות לחימה פיליפינית שאף אחד לא מכיר ולכן תכונה להלן "מכות", מאוגוסט 2002, ומסתובב חמוש מסביבות ינואר 2003. הלא-דילדו-לשעת-חירום הוא קובוטן, אלת כיס יעילה ונוחה לנשיאה.
התגובה של אנשים לידיעה שאני מסתובב חמוש, כמעט תמיד, נעה לרוב בין משיכת כתפיים, ובין זעזוע והפתעה. רוב התגובות ממוקמות יותר לכיוון האופציה השניה, אם כי לא בקיצוניות. השאלה ששואלים אותי תמיד, היא "למה". אני בחור גדול למדי, נורמטיבי, לא יוצא למועדונים או מקומות מועדים לפורענות, בעל מודעות סביבתית ורגישות לצרות, וכישורים בינאישיים ומספיק אינטיליגנציה רגשית כדי לנטרל את רוב העימותים הפוטנציאלים שאני עשוי להקלע אליהם. מעולם לא נקלעתי לסיטואציה אלימה כאדם בוגר, וגם אם כן, ייתכן ואפילו אדע ללכת מכות בידיים ריקות. אז למה לעזאזל אני מסתובב חמוש?
אתמול יצאנו – אני, ליאת והורי, לארוחת צהריים במסעדה על הטיילת. השיפוץ שנעשה באיזור צ'ארלס קלור, ובכלל בטיילת, יפה מאוד. ליאת הציעה שנעשה טיול אחר הצהריים, לאורך החוף. זה לא יצא בסוף. נכון, זה לא כמו לאחר לטיסה שהתרסקה, או לא לעלות לאוטו שהתפוצץ, אבל בנסיבות אחרות, יכולתי להיות במקום של משפחת קרפ. ועם כל הכבוד לידיים ריקות, מחוץ למטריקס, אף אחד לא יכול לנצח להקה צמאת דם שמתנפלת עליו. את זה למדתי ב"מלך האריות". :-).
עורכי דין צריך כשדברים לא מסתדרים. במקומות שבהם התרבות מתפוררת ויש חורים שרואים דרכם את מה שמתחת, כשזה מגיע לאלימות אקראית, להקתית, כשאין אף אחד שיעזור לך, שום מילים או צעקות, אני רוצה לדעת שיש לי בחירה. פציפיסט אמיתי הוא זה שיש לו את האופציה להלחם, ובוחר שלא. ואם אני בוחר שכן, אני רוצה להגיע הביתה בשלום. נכון, הסיכוי להקלע לתקיפה שכזאת הוא נמוך סטטיסטית, ויותר מסוכן לנהוג. אני נוהג בזהירות ומנסה לשמור על הרכב שלי במצב תקין ובטיחותי. אם להגיע הביתה בשלום, אם להיות זה שמסוגל לקבל את הבחירה משמעותו להסתובב חמוש, זה מחיר שאני מוכן לשלם.
קורות ממלכת עילם 
אפשר דוגמאות לדברים שאפשר לעשות עם הלא דילדו הזה?
הוא נראה ממש קטן. קשה לדמיין מה הוא כבר מסוגל לעולל.
כמה לינקים:
http://www.youtube.com/watch?v=zlw9Mo4g5Ak (סליחה על המוזיקה המחרידה)
הסרטון עם מוזיקת הסינטיסייזר נראת כמו פרסומת לסוכן מכוניות משומשות.
עד כמה אפשר להיות בטוחים שהמפתחות לא יתבלבלו לי כשאני אוחז באלה?
בסרטונים אפשר לראות את הקורבנות אוחזים כבר באלה ולא מתחשבים בזמן שבו הם מוציאים את האלה מהכיס.
אנונימוס: גם תותח הוביצר וגם לייט-סייבר, אם תשמור אותם בתיק, לא יועילו בזמן אמת. להסתובב חמוש משמע לא רק לקנות את הגז המדמיע/תרסיס פלפל, אלא גם לשאת אותו במקום שאפשר לשלוף אותו בשעת הצורך. האם זה אומר שאני מסתובב עם חרבות על הגב? לא בימים כתיקונם, אבל הנשק זמין. כמעט תמיד.
מהיר כברק, הא.
אכן גורם לי להצטער מחדש שאין לי איזה אח גדול ללכת איתו מכות.
תגיד, אולי זאת שאלה גדולה מדי לתגובות, אבל איך החלטת שדווקא זה מה שאתה רוצה ללמוד, מכל אמנויות הלחימה?
עדיין לא הבנתי מה זה עוזר כשתוקפים אותך חמישה אנשים שיכורים ומעוצבנים?
הקובוטן הוא רק דוגמה אחת למשהו שאני מסתובב איתו. יש גם אפשרויות חימוש אחרות, חלקן קטלניות יותר, חלקן פחות (החביב עלי הוא תרסיס פלפל – אפקטיבי להפליא גם נגד אנשים עצבניים מאוד). למרות שבסיטואציה כזאת הייתי מעדיף להיות חמוש בלהביור או, נגיד, אלה טלסקופית, אני מאמין שבסיטואציה שכזאת, כל ייתרון, גם אם קטן, עוזר. אני גם לא בטוח שהייתרון הוא קטן. קובוטן מאפשר לך להרביץ כואב וחזק, גם אם לא הכנסת מכה מושלמת. האפקט הפסיכולוגי של "לא רק שהוא לא רק קורבן, הוא גם נלחם" הופך ל"הוא גם נלחם, וגם זה כואב יותר ממה שזה אמור לכאוב".
ולרות:
רציתי אמנות לחימה לא שבלונית (קראטה/ג'ודו). עשיתי סקר שוק – הסתובבתי בין כמה מורים וכמה שיעורים, ומה שבתכל'ס משך אותי לארניס, היה הקליק האישי עם המורים (אני לא מסתדר טוב עם גישת הנימוסים היפניים (mercy is for the weak), או גישת המורה סיני המסתורי, או גישת ה"יאללה פדלאות, תנו עוד סיבוב על השק!". הגישה של גיא ויובל, מורי, היתה ללמד אנשים אומנות לחימה כאילו הם באמת אנשים מבוגרים ואינטליגנטים, לא איכרים באוקינואה או אנשים שעושים מסלול בסיירת גולני). כל השאר פחות רלוונטי, לדעתי. רק אחר כך, כשכבר התחלתי להבין קצת, הבנתי על איזו אמנות לחימה חכמה ופרקטית נפלתי, ועל איזה בית ספר יוצא דופן.
אז ממה שאני מבינה, כדי למצוא את מה שמתאים לו, אדם צריך פשוט להתחיל ללכת לשיעורים ולראות בעצמו?
קצת אוף טופיק, אבל לא יכולתי להתאפק:
הבעיה של היינליין היא לא רק הרהיטות שלו אלא העובדה שהפך לפשיסט רק אחרי שכתב כמה ספרים טובים מאד ואף הומניסטיים למדי, ואנשים שהתחילו מהכתיבה המוקדמת שלו הדרדרו יחד אתו (דרך הניטשאניות המפוארת של "גר בארץ נכריה") עד לפשיזם המוחלט השולל אזרחות ממי שלא שרת בצבא (האם ליברמן קרא את "צוערי החלל"?).
ולמחלקת הגהות פנים: עם כל הכבוד, לא אם כל הכבוד.
מדהים כתמיד!!! מרתך מעניין. תתחדש על האופניים
כפי שאחת התגובות ביוטוב אמרה:
It's better to have a knife or a gun.
כיום כל ילדון מחזיק בסכין. איך זה יעזור לך אז?
"כיום כל ילדון מחזיק בסכין." – נניח והטיעון הזה נכון. אני לא מבין – זה טיעון בעד או נגד להסתובב חמוש? אם כל ילד מחזיק סכין היום (והם לא, אבל ניחא), האם עלי לוותר מראש רק בגלל שלי אסור, או לעשות את המקסימום שמותר לי לפי החוק כדי לשפר את סיכויי?
קובוטן משפר את סיכויי השרידה שלי, אבל להסתובב חמוש זה לאוו דווקא עם קובוטן – יש מספיק כלי נשק להגנה עצמית, חוקיים למדי, שיכולים לשפר את סיכויי השרידה שלי.
לא, בוודאי שלהסתובב חמוש.
אני לא מדבר חלילה על לוותר מראש, פשוט…
האם זה באמת יעזור ממש מול אדם חמוש אחר? גם אחוז אחד יותר של סיכויי שרידה הוא כמובן דבר חיובי…אבל, לא יודע…לי נראה שאם כבר נכנסים לקטגוריית "האנשים החמושים", אז נכנסים עד המקסימום.
אגב, בוודאי שמותר לך לשאת סכין, אתה יכול להתחיל לגלף בעץ…